מאמרים

במקור תמ"א 38 אפשרה רק חיזוק, הרחבה ושדרוג של מבנים והוספת יחידות דיור חדשות לבניין הקיים. עם חלוף השנים ומסקנות
שהוסקו מהתקדמות התהליך, הוחלט בתחילה על תיקון ראשון לחוק (הידוע כתמ"א 38/1 ) אשר פורסם בשנת 2007 ואשר עוסק ביחסי
הגומלין שבין זכויות בניה הניתנות במסגרת התמ"א לזכויות במסגרת תכניות בניין עיר קיימות.

לאחר בחינה מחודשת של הדברים נקבע שהתכנית תורחב עוד יותר, תוך מתן אפשרות של הריסת מבנה ישן והקמת מבנה חדש ומודרני,
העומד בכל תקני הבניה המחייבים. זהו תיקון מספר 2 לחוק (מוכר כתמ"א 38/2 ) אשר פורסם בשנת 2010 ואשר היווה תפנית
משמעותית מאד בתהליך ההתחדשות. תיקון זה הפך את הפרויקטים לאטרקטיביים הרבה יותר בעבור דיירים ויזמים ונתן תנופה
משמעותית לתחום.

לאור מחלוקות שעלו בנוגע לאופן חישוב הזכויות העודפות הניתנות במסגרת החוק, הוחלט על שינוי שיטת החישוב של הזכויות והנושא
עוגן בהחלטות ממשלתיות במסגרת תיקון 3 אשר פורסם בשנת 2013 והרחיב את זכויות הבניה ותיקון 3 א' אשר פורסם בשנת 2016
וקבע נוסחה חדשה לחישוב הזכויות. תיקונים אלה השפיעו באופן מהותי על התכנות פרויקטים במקומות ובתנאים מסוימים.

גם היום הנושא מעסיק את הרשויות ומוסדות התכנון אשר מקדמים את תיקון מספר 4 לחוק, במסגרתו צפויה לכלול התכנית טיפול
במבני ציבור ובניינים אשר נבנו לאחר שנת 1980 ואינם כוללים חדרי ביטחון (ממ"ד).